מנטלי – מה לעשות כש"לא הולך"

מוטיבציה:

עם השנים והניסיון, שחקנים לומדים להיות יציבים יותר.
לדעתי אחד המפתחות המרכזיים לכך נובע מכך שהם לומדים לשחק טוב יותר כש"לא הולך להם".

לשחק יותר פשוט.
לשחרר את היד.
להאיט בין הנקודות וכשהולכים למגבת, ולחשוב על פתרון.
להתרכז תמיד בנקודה הבאה ולא בזאת שהייתה, מה אני צריך לעשות טוב יותר/אחרת בנקודה הבאה.
לחייך או לצחוק – זה משחרר.

לשדר ליריב שאתה נלחם ושאתה מאמין שאתה חוזר.
לתת צעקת עידוד גם ב 9:2.
לפעמים 2 פוקסים ופתאום היריב מתחיל לחשוש.
להלחם על מנת "להרוויח טיים אאוט" שהיריב יקח, ואז בסט האחרון זה יהיה חסר לו ויכול לנצח בשבילי את המשחק.
משחק עד 11 יכול להתהפך בכל מצב (בול ניצח את הסיני Gaoyuan מ 10:4 במערכה השביעית).
להבין שהיריב הוא לא רובוט, יכול להיות שהוא לבד ירד ברמה, עקב שאננות, לחץ וסתם כי פתאום לא הולך לו.
לעשות רשימה של משחקים שעשיתי come-back, להזכר בהם במקרים שהבטחון יורד.

"לא להתחיל להתעצבן", על הרגע הראשון שמתעצבנים הרבה יותר קל לשמור, אחרי שמתעצבנים בפעם בראשונה הרבה יותר קשה לעצור את ההתדרדרות.
לזהות מה גורם לי להתעצבן:
- שהיריב עושה לי הרבה פוקסים.
- שהקהל מפריע.
- שיש רעש בזמן הנקודה, טלפון שמצלצל.
- שנכנסים כדורים משולחנות ליד.
- ויכוח על נקודה.
- שחבטות פשוטות לא נכנסות.
- כל אחד צריך להבין מה מעצבן אותו ולחשוב בשקט איך הוא פותר את זה – איך הוא לא מתעצבן.

אני רוצה יותר מידי וזה גורם ללחץ => להרפות את היד ולחייך.
אני קצת אדיש מידי והגוף איטי מידי => להעיר את הגוף, לקפוץ ולצעוק.
עייפות – הראש לא עובד ולא מצליחים להתרכז (או רעש באולם שגורם לחוסר ריכוז) => להאיט את הקצב בין הנקודות.
זלזול ביריב, פתאום המשחק צמוד או שהוא חוזר ואנכנסים ללחץ => להיות רציני ולהבין שבדר"כ לא ניתן בלחיצת כפתור לחזור לשחק ברמה גבוהה.

בלילה שלפני תחרות/ליגה, לעשות הדמיה של המשחק ולהריץ תסריטים שונים:
- אשחק טוב, אשחק גרוע, אהיה לחוץ.
- לנסות לחשוב על הפתרונות.
יש שחקנים שאלופים בלהרדים את היריב. יש כאלו ששולטים בקצב המשחק, יש כאלו שצועקים קריאות עידוד וגורמים ליריב להילחץ. הכנה מוקדמת מול יריב ספציפי חשובה כדי להתמודד טוב יותר. ובנוסף כל אחד צריך לפתח את השיטות משלו.

משפט מהאולם בכרמיאל:

"וינר הוא לא זה שלעולם לא מפסיד. וינר הוא זה שלעולם לא מוותר".